כבר חלף שבוע מיום הולדתי ועכשיו התפניתי לכתוב חוויות על סדנת הבנות המוצלחת

משתתפות הסדנא היו בנות משפחה קרובות, אחותי וגיסותי היקרות, אמא שלי וכמובן חברות קרובות, חלק לא יכלו להגיע אבל מבטיחה להפוך

טוב, אנחנו במצור, לא מצור אמיתי אבל מצור בכוחות הטבע האדירים או יותר נכון בחסות הסערה הגדולה כביש הגישה שלנו לקיבוץ חסום ואין יוצא ואין בא בשביל להסביר טוב יותר אכתוב כי מתחת לכביש

חורף הגשם בחוץ לא מפסיק לרדת כבר יומיים וסופה משתוללת, השבילים אצלנו הפכו לנחלים קטנים שזורמים, גורמים לילדים רגעים של אושר ומזכירים לי חוויות ילדות רחוקות אולי זאת הסיבה שהילדים שלי קיבלו רשות להשתכשך בנחל שצץ ליד הבית

כבר שנים שאני משוטטת ברחבי האינטרנט כצופה ואינה נראית בודקת בבלוגים שמעניינים אותי, מסתכלת על אתרים מהארץ ומהעולם ולא יותר אני לא רשומה בפיסבוק מתוך עיקרון שלא לשעבד את החיים שלי, ומתוך כוונה אמיתית לאימרה שתמיד